ואני בהחלותי להעלות על מכבש הדפוס דפ"ק ה"ה אדוני מ"ו הגאון ז"ל אמרתי ראשונה יעלו אלו הפסוקים ופירושם ששמעתי מפ"ק והמה מתוק לחיך ואל רואיהם יונעם. (א) משרת משה. לפי שגדולה שמושה של תורה יותר מלמודה לכך אומר משרת משה: לאמר. כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר ואילך הוא דבר ה' מה שדיבר עמו: (ב) ועתה קום וגו'. כי עד עתה היה משה קיים ולא היה עדיין הזמן לכנוס לארץ ישראל ועכשיו שמשה עבדי מת לכן קום עבור: (ד) מהמדבר. זהו מדבר צין שהוא בדרומו של ארץ ישראל והלבנון זה מזרחו של ארץ ישראל הקרוב לצד דרום ולכן אמר הזה ששם היו עומדים ועד הנהר הגדול הוא צפונו של ארץ ישראל כל ארץ החיתים מזרחו של א"י לצד צפון ועד הים הגדול הוא מערבה של א"י הרי כל א"י: ים הגדול מבוא השמש. אמר ב' סימנים לפי שבא"י יש ימים הרבה לכך אמר ים הגדול כלומר הגדול שבהם ומחמת שאפשר לטעות ולומר שגדול הוא מחמת חשיבות לכן אמר מבוא השמש במערבו של א"י: (ה) לא ארפך ולא אעזבך. הבטיח לו ב' דברים א' שינצח המלחמה והב' שינחיל להם את הארץ וכמ"ש כי אתה תביא את העם ואתה תנחיל וזהו לא ארפך במלחמה ולא אעזבך אחר כך בשבע שחלקו: (ו) חזק ואמץ. חיזוק הוא בגוף ואימוץ הוא בלב כמ"ש ואימץ את לבבו והיינו שלא ירך לבבו: (ז) רק חזק ואמץ גו'. חזק בגוף ואמץ בלב שהוא בנפש לשמור הוא ל"ת לעשות הוא עשם הן גם כן בלב ובגוף: ימין ושמאל. ימין שלא תוסיף על המצות ושמאל שלא תגרע מל"ת: למען תשכיל. שעי"ז תצליח כמ"ש ויהי דוד לכל דרכיו משכיל: (ח) לא ימוש גו' הן ג' דברים בפיך ובלבבך לעשותו כי והגית גו' הוא בלב כמ"ש והגיון לבי וזהו למען תשמור לעשות שהן נגד תורה ול"ת ומ"ע: או תצליח גם אם תעשה בלי שכל ואז תשכיל שיתן לך שכל איך להצליח: (ט) הלא צויתיך חזק גו'. הוא במלחמה בגוף ובנפש וזהו אל תערוץ ואל תחת והיינו אל תערוץ בתוך המלחמ' להכניע עצמך והוא בפועל ואל תחת בלב קודם המלחמה אל תחת לבבך כי תחת הוא בלב כמ"ש תחת גערה במבין גו': (י) את שוטרי כו' וצוו כו'. פי' נגד לאמר הראשון הוא סיפור הכתוב שיהושע צוה את שוטרי העם ולאמר הוא הציווי כלומר מה צוה את השוטרים עברו כו' ולאמר השני הוא התחלת מאמר השוטרים: (יא) כי בעוד שלשת ימים כו'. רש"י מפרש שזה היה בתוך אבל משה ע"ש אבל א"א לומר כן דא"כ מנין לנו שבז' באדר מת משה כיון שאין אנו יודעין כמה היה זה בתוך אבל משה ונראה שבאותו יום שסיימו ימי אבל משה דהיינו ו' בניסן באותו יום שלח את המרגלים ובאותו יום באו אצל רחב ושלחה אותם תחילת ליל זיי"ן והמה ישבו בהר יום ז' ויום ח' וליל ט' הרי ג' ימים ובאותו הלילה הלכו ליהושע וישכם יהושע בבוקר היינו בבוקר של ט' וילינו שם טרם יעבורו היינו ליל יו"ד וביו"ד עברו את הירדן: ב (א) חרש. הוא לשון שתיקה כמ"ש רוח קדים חרישית דהיינו ששלח אותם בשתיקה שהיה מתיירא שלא יכשלו ח"ו כראשונים: (ד) ותצפנו. כמו ותצפן כמו באנו בער שאותיו' האמנתיו נוספות שלא לצורך ור"ד מן יתיר ו' למה נכתב שלא לצורך: יב) עמכם חסד כו' עם בית אבי חסד כו' לי אות אמת כו'. פי' כי מה שאדם עושה לחבירו טובה מחד' הוא נקרא חסד ומה שאדם משלם טובה לחבירו על שעשה עמו מכבר טובה נקרא אמת כי הוא מחויב לעשות לו זאת ז"ש חז"ל האוכל כו'